מה זה ציסטה ואיך מטפלים בה?

 ציסטה- מוגדרת כחלל מלא בנוזל.

יכולות להיות ציסטות שונות באיברים שונים בגוף.

הקונוטציה של ציסטה היא בד"כ שלילית עם חשש מפני סרטן.

חשוב להבין כי קיימות ציסטות שפירות ( לא מסוכנות ), וציסטות ממאירות (מסוכנות-סרטניות ).

בשחלה, רוב הציסטות הן מן הסוג השפיר ,אך המסוכנות הן הסרטניות.

הציסטות השכיחות ביותר נובעות מפעילות הורמונלית רגילה של השחלה שבמהלכה מתפתח זקיק המכיל את הביצית שאמורה לבייץ באותו חודש. לעיתים הזקיק גדל לממדים גדולים או שאינו מבייץ וכך נותרת בשחלה ציסטה לתקופה מסוימת.

לעיתים נוצרת בשחלה גם ציסטה לאחר הביוץ שנראית אחרת, ולעיתים גורמת כאב אך אינה מהווה סכנה.

ציסטות שפירות אחרות יכולות להיות ציסטות גידוליות של גידולים שפירים (לא סרטניים). ציסטות אלה יכולות להגיע לגדלים ענקיים של 30 ס"מ ויותר ולמרות זאת לא להוות סיכון.

קיימים עוד סוגים של ציסטות שפירות שהינם פחות שכיחים.

הבעיה הקשה והמפחידה עם הציסטות השחלתיות היא העובדה שהסרטניות שבהן נותנות סימנים בשלב מאוחר יחסית כך שבעת האבחון, המחלה בד"כ נמצאת בשלב מתקדם וסיכויי ההחלמה ממנה נמוכים יחסית ומכאן הפחד מהמושג-ציסטה.

לעיתים המחלה מתגלה במקרה בעת ביקור שגרתי אצל הגינקולוג/ית בשלב מוקדם שלה, ואז סיכויי ההחלמה טובים יותר בשל השלב המוקדם יותר שמאפשר ריפוי.

הדרך להבחין בין ציסטה שפירה לממאירה היא באמצעות :

א. קבלת פרטים על התפתחות התהליך מהמטופלת כגון: מועד הוסת האחרונה, כאבים, שינויים נוספים בגוף כמו שיעור, דמם, פצעים, נטילת תרופות (גלולות), שינויי משקל וכו'.

ב. מספר אמצעי אבחון מקבילים שסיכום תוצאותיהם מרמז על סוג הציסטה, אך אבחנה חד משמעית היא לפי ההתנהגות הביולוגית של הגידול לאורך זמן ותוצאת בדיקת הרקמה בעקבות ניתוח סילוק הממצא.

אמצעי האבחון כוללים:

1. בדיקה גופנית.

2. אולטרא סאונד- קיימים מאפיינים לגידול שפיר ששונים מגידול ממאיר אך קיימת גם

   מידה מסוימת של חפיפה .

3. בדיקת דם-בדיקת סמנים בדם שאופייניים לגידולים שחלתיים.

4. CT – במיקרים של חשד סביר לגידול ממאיר.

במקרים של ציסטות פשוטות ולא סרטניות הטיפול משתנה בהתאם לסוג הציסטה אך יכול להיות כרוך בהמתנה או בטיפולים תרופתיים או בניתוח של סילוק הציסטה או סילוק השחלה.

במקרה של גידולים סרטניים –הטיפול כולל בד"כ טיפול ניתוחי משולב בכמוטרפיה ולעיתים הקרנות.